כדי להצליח היום הגנתית, אתה חייב רים פרוטקטור טוב. זאת לפחות התפיסה בליגה, שכוללת הגנות ברזל שמבוססות על סנטרים מפלצתיים כטייסון צ'נדלר (דאלאס), דוויט הווארד (יוסטון), ג'ואקים נואה (שיקגו), טימופיי מוזוגוב (קליבלנד) וזה נפוץ בשאר הקבוצות שנמצאות בליגה, מפילדלפיה (נרלנס נואל) עד לממפיס (מארק גאסול).

למרות זאת, אחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה, מקום שישי בכמות הנקודות שהיא סופגת למשחק ורביעי בדירוג ההגנתי, עושה את זה עם זאזא פא'צואליה, סנטר בינוני ביותר הגנתית. אז איך מילווקי עשו את זה, והפכו מהקבוצה המפסידה בליגה לאחת שהגיעה בבטחה לפלייאוף?

ראשית, הם מתבססים על נשק קטלני בדמות מוטת ידיים. שחקנים כמייקל קרטר וויליאמס (מוטת ידיים של 1.98 מ'), ג'ון הנסון (2.26 מ'), קריס מידלטון (2.08 מ'), ארסן אליאסובה (2.16 מ') וג'יאניס אנדטקומפו (2.24 מ' לשחקן בגובה 2.11 מ') מחזיקים במוטת ידיים ענקית שמקשה מאוד על קבוצות לנהל התקפה תקינה. מילווקי מדורגת במקום הראשון בליגה בכמות האיבודים שהיא גורמת ליריבה פר משחק, הרבה בזכותם.

ההגנה של הבאקס לא מתבססת על כפיית זריקות קשות על היריבה-הבאקס במקום התשיעי באחוזי יריבותיה מהשדה, אלא מונעת הרבה אפשרויות של בחירות זריקות מיריבותיה-מילווקי מובילה את הליגה בכמות הזריקות שיריבותיה קלעו (עם הכי מעט זריקות, כמובן).

השימוש בשיטה זו מאוד נדיר, אבל לא חדש. לאלף אלפי הבדלות, שיקגו בולס של 1995/96 (חשוב מאוד להבהיר כי מעולם לא הייתה, אין ולא תהיה קבוצת כדורסל שתגיע לרמה שלהם) שיחקה עם 3 זוגות ידיים ענקיים מאחורה, רון הארפר, מייקל ג'ורדן וסקוטי פיפן, וזה סייע לקבוצה לנצח 72 משחקים (ו-69 בעונה לאחר מכן, הישג לא פחות מרשים).

ג'ייסון קיד, המאמן המצויין של הבאקס, הפך את הקבוצה למומחית בהגנת מעבר. יחד עם מוטות הידיים העצומות של שחקניה, זה יוצר הגנה חזקה מאוד ומהירה מאוד שמקשה על יריבותיה, שקולעים בממוצע 1.03 נקודות לפוזישן, הנתון ה-2 הטוב ביותר בליגה (לשם השוואה, גולדן סטייט, אימת הליגה, סופגת 1.10, הבדל בולט כשיש במשחק עשרות רבות של פוזישנים).

שני היתרונות האלה מנטרלים את הפיק-נ'-רול של היריבות של מילווקי לעיתים תכופות, וכופים על שחקניה ליצור דרכים שונות להכנס לסל ולהשיג נקודות. נגד שחקני פיק נ' רול ככריס פול ודמיאן לילארד הבאקס מצטיינים, ומנטרלים את מנהלי המשחק היריבים, ואיתם את המשחק ההתקפי של היריבה. כשזה עובד, התוצאה מרהיבה, למשל הרבע השלישי מול ברוקלין אתמול בלילה.

השיטה הזאת לא חפה מבעיות, בראשן העדר הסנטר, שפוגע בריבאונד ההגנתי ובשמירת הפוסט אפ של מילווקי. ביוטה, קווין סניידר מנסה לפתח שיטה דומה, אבל מתבסס על רודי גוברט הנפלא כסלע ההגנתי, ומציב סביבו שחקנים עם מוטת ידיים מרשימה (פייבורס, היווארד, הוד), מה שמכריח את יריבות הג'אז לזרוק זריקות קשות.

זה סיכון שהבאקס מוכנים לקחת, ובעונה הבאה יחד עם ג'בארי פארקר הבאקס יכולים לתפס למקום גבוה יותר ממה שחושבים. כרגע, יחד עם תפיסת העולם שאומרת שעדיף להמנע מזריקה מאשר לכפות זריקה קשה, מילווקי מוכנה להפתיע את כולנו בפלייאוף.